התופעה ניבאה זה מכבר להתרחש בכוכבי לכת אחרים, אולם הלוויין אירופי-רוסי TGO במאדים הוא הראשון שעשה את התצפית מעבר לכדור הארץ. "זו תוצאה יפה," אמר ד"ר מאניש פאטל מהאוניברסיטה הפתוחה בבריטניה. היום, עלינו להיות מאוד ברורים לגבי הניסויים והתהליכים השונים שאנחנו הולכים לבצע לפני שנגיע למאדים. ולאחר שהגענו לשם הבנו כי זהו סיפוק ענק

כדי להיות ברורים, זה שונה מהאורורה הקלאסית כמו אורות הצפון והדרום. פליטות אלה הן תוצאה של התנגשויות בין מולקולות אטמוספריות וחלקיקים טעונים שמגיעים מהשמש. על כדור הארץ, סוג זה של אינטראקציה מושפע מאוד מהשדה המגנטי החזק של כדור הארץ שלנו, שגורם למשיכת חלקיקים אל קטביו. 

לזוהר הירוק שנראה על ידי האסטרונאוטים וכעת על ידי ה- TGO במאדים  מקורו נפרד. קרני השמש שעושה את העבודה. אטומי חמצן מוגדלים לרמת אנרגיה גבוהה יותר וכשהם נופלים למצב מנוחתם הם מייצרים את הפליטה הירוקה המסופרת. בכדור הארץ יש אטמוספרה בשפע של חמצן. אבל במאדים הוא נוכח ברובו רק כתוצר פירוק של פחמן דו חמצני. השמש משחררת את אחד מאטומי החמצן ב- CO2, ומעבר של האטום הזה שזוהר הוא בצבע ירוק בוהק בכוכב האדום.

ה- TGO מזהה את המראה המיוחד לא במצלמת הדמיה אלא בעזרת חבילת הספקטרומטר שלו. מכשיר זה רואה את החמצן בגבהים ספציפיים בכ-100 קילומטר מעל פני השטח של כוכב הלכת, הגבהים המדויקים תלויים ברמות הלחץ של הפלמן הדו חמצני. "ועל ידי התבוננות בגבהים היכן שנמצא הפליטה הזו, אתה באמת יכול לדעת את עובי האווירה וכיצד היא משתנה," הסביר ד"ר פאטל. "לכן, אם הייתם ממשיכים להתבונן בתופעה, הייתם יכולים לראות את גובה האטמוספרה משתנה, דבר שהוא עושה למשל כשהוא מתחמם בסופות אבק. זה נושא שעומד בפנינו כשאנחנו מנסים לנחות על מאדים. "