אימצתי גור כלבים מתוק ועדין, מזל טוב. מיד לאחר האימוץ, יש לפנות אל הוטרינר הקרוב לביתך.

כנראה שאצל הוטרינר הגור יקבל את כל החיסונים הנדרשים לו.
אל תמהרו לצאת איתו החוצה לפני שיעבור את תהליך החיסונים (-כלבת, משושה, תולעת הפארק…) יש להישמע להוראות הוטרינר, על מנת למנוע הידבקות במחלות מסכנות חיים. מחלות גורים כגון "פרוו" או "כלבלבת" אכן מסכנות את חיי הגור שלך, לכן הוטרינרים בהחלט צודקים.

חשיפת הגור אל העולם הגדול קריטית בגילאים 7-12 שבועות, חשיפה טובה תמנע ממנו לפתח פחדים. 
מה בכל זאת ניתן לעשות בשלבי ההתפתחות הקריטיים בחיי גור בזמן שהוא עדיין לא מחוסן?לפני הכל, חשוב להסביר:
א. מהי חשיפה בעצם
ב. איך מבצעים ״חשיפה״ נכונה לגור שלך

א. מהי חשיפה ?

לכל גור יש ״חלון הזדמנויות״ קצר בו הוא אמור להכיר את הסביבה הטבעית שלו ולהתרגל לגירויים שונים הנמצאים בה.

מצד אחד, בתקופת ״חלון ההזדמנויות״ (=7-12 שבועות ראשונים) כל מה שייצור לו חוויה נעימה- הגור יקבל אותו כחלק טבעי מהעולם שלו וזה יהפוך להרגל. 
מצד שני, כל מה שהגור לא הספיק להכיר או לפגוש בתקופה זו עלול לפתח אצלו חשדנות ואף פחדנות כלפיו.
בהמשך הפחדנות הזו בדרך כלל הופכת לתוקפנות ומכך איכות החיים של הכלב ושל בעליו תיפגע.

כדי להישמע להוראות הוטרינר ולחסוך מהגור שלנו מחלות גורים, וכדי לחשוף את הגור שלנו בחלון ההזדמנויות הזה, עלינו לצאת עם הגור על הידיים ולהימנע מהליכה על דשא או אדמה אשר בהם ריכוז הטפילים גבוהה ומסוכן לגור לא מחוסן.
חשוב לשים לב לשפת הגוף שלו: מתי הוא מתעייף, מתי זה יותר מידי בשבילו, מתי סתם נמאס לו.
חשוב לזכור שהוא כמו תינוק ואם צריך לקחת אותו מהסיטואציה, זה התפקיד שלנו בתור “המבוגר האחראי”.

ב. איך מבצעים "חשיפה" נכונה לגור שלך

  • ניקח את הגור לטיולים קצרים בסביבה המיידית של הבית, רצפת בטון או על הידיים.
  • נשב איתו כשהוא על הידיים או על ספסל באזור ציבורי (ליד המכולת, ליד גן שעשועים וכו’).
  • נכיר לגור אנשים חדשים, אחד או שניים בכל פעם.
    חשוב לשים לב מתי הגור זקוק להפסקה מכל תשומת הלב שמורעפת עליו.
  • נזמין אנשים בעלי מראה שונה (ילדים, קשישים , מזוקנים וכו׳) אליכם הביתה וחלקו לגור חטיפים בנוכחותם. 
  • נדאג שכל אינטראקציה עם הגור תיהיה עדינה! וכמובן לפרקי זמן קצרים.
  • ניקח את הגור איתנו ברכב, נסיעות קצרות לחברים או סביב הבית.
  • אם מתאפשר, נפגיש את הגור עם גורים מחוסנים אחרים או כלבים חברותיים לגורים.

חשיפה לא נכונה עלולה לגרום לטראומות

החשיפה חייבת להיות הדרגתית, נעימה וטובה לגור שלנו, החשיפה היא זאת שמעצבת את הכלב העתידי שלנו. חשיפה נכונה יכולה למנוע התפתחות של בעיות התנהגות חמורות, כגון פחדים, ריאקטיביות (מגיב למצב ולא יוזם אותו) ותוקפנות. עלינו לדאוג שיהיו לו חוויות נעימות על-ידי-כך שניתן לו משהו טעים לאכול ובעל ריח חזק (נקניקיות/ קבנוס ועוד), בעזרת אינטונציה נעימה ומעודדת והרבה חיזוקים מאיתנו.  אנחנו רוצים להרגילו לליטוף ומגע, לכן כאשר ניגע בגור נעשה זאת אך ורק בצורה הנעימה לגור, אפשר בהחלט גם לתת חטיף, זה יעזור לנו להרגיל אותו למגע של הוטרינר או הספרית.

שימו לב, חשוב מאוד לעשות את זה בסדר הנכון, כלומר הגור רואה, חווה, נוגע ורק אז מגיע החטיף/ החיזוק, לא להיפך!

ממה להימנע בחשיפת הגור לעולם:

  • יש להימנע מלתת לגור להסתובב בשטחים בהם יש צואה של כלבים אחרים.
  • יש להימנע מלתת לגור לפגוש כלבים שאתם לא מכירים.
  • יש להימנע מלקחת אותו לגינת כלבים או כל שטח בו יש הרבה כלבים.
  • יש להימנע מלהניח את הגור על רצפת המרפאה הוטרינרית, ולתת לו לרחרח/ לגעת בכלבים אחרים במרפאה. פשוט החזיקו אותו על הידיים (ודאגו ששולחן הטיפולים מחוטא לפני שאתם מניחים עליו את הגור).

חשוב לתת לגור תחושה של שליטה בגורלו, וזאת נעשה פשוט על-ידי התייחסות ותגובה מתאימה לתקשורת שלו איתנו.

חשוב שנשים לב מה הוא מספר לנו, כך נדע אם נעים לו או עברנו את הגבול שלו. אם אנחנו רואים שהגור שלנו מפהק הרבה, מלקק שפתיים, מתנער, או מנסה להתרחק ולסגת ממה שלא נעים לו, זה בהחלט יכול ללמד אותנו שזה יותר מידי בשבילו ושיש לקחת אותו משם.

גור שנמצא בסטרס גדול מידי מסרב לקחת את החטיף שהוא כלכך אוהב, זה מלמד אותנו שהסיטואציה פחות נעימה לו ועלינו לשנות אווירה או לתת לגור זמן לנוח במקום שקט.