נדבר על המושג "דאוס אקס מכינה"- תפנית לא צפויה, שינוי מסוים המתקיים בעלילה, קרוב לסוף המחזה. הטענה של פריי: "סופים טובים מרשימים אותנו לא כאמיתיים אלא כרצויים, והם נגרמים על ידי מניפולציה."

 מה שפריי אומר, שעל אף שהסופים של הקומדיה נגמרים בצורה אבסורדית, זה מה שהקהל משתוקק אליו, סוף טוב ולא הגיוני, שהטובים מנצחים תמיד. דוגמאות לכך אלה סרטי דיסני. זה קצת דומה לקומדיה. אומנם קומדיה פשוטה על מנת לדבר אל הילדים הקטנים. אך ממה אנשים נהנים כל כך מלצפות במחזה קומי מלא במוסכמות חברתיות, ביקורות, תפניות, הסתבכויות ותעלומות אם לא מהסוף הגואל? המשיח, סוף טוב הכל טוב, למה שנצחק בסוף על אהבה כושלת? זו כבר טרגדיה.

לקהל יש את התקווה כשהמחזה מסתיים, שכן, על אף כל הדברים השליליים בחיים, יוצאים דברים חיוביים. אני מאמינה שהרוב בעד הגיבורים , ולכן אין אנשים שישמחו לסוף טוב לנבלים. אני מסכימה עם הטענה של פריי, למען האמת, היא אפילו עובדה. למרות שיש עושים צחוק מכל דבר, קומדיה מזוועות העולם וכדומה, קומדיה היא נושא כיפי, מאחורי כל הביקורות החברתיות, מאחורי כל האנשים המקובעים, שדואגים אך ורק לעצמם ומסתכלים על הפרטים החיצוניים ולא על הפנימיים, שבאמת שווה לחיות בשבילם, למרות כל זה, קומדיה היא נושא קליל ומבדר, משעשע וסוף טוב זה משהו כדאי ואף נחוץ בשביל זה.

העיקרון הבסיסי שלי להעביר לקוראים, הוא שקומדיה היא לאו דווקא מצחיקה, לעומת זאת, זוהי דרך להביע עצב, כעס, מרמור וזעם בצורה מובנת לאנשים שאינם חוו רגשות אלו לעומק. ההבנה של הביקורת כלפי החברה קלה יותר להבנה כשזה נאמר בהומור. אך יש נקודת מבט אחרת, שלמרות שאנשים מבינים מהי הביקורת הם לא מפנימים אותה כי אינם לוקחים אותה ברצינות. מה שאומר שתלוי מי קורא או רואה את הקומדיה.

יש הקוראים וישר מבינים את הרמז בין השורות ויש שרק אם יעמיקו בנושא יזהו זאת ולא יראו את זה ישר. וכן, כשביקורת עולה בצורה קומית, קל יותר לעכל את הביקורת, אך לא ברצינות. ניתן לייפות את הביקורת עם שורה של משפט קומי ולחזור לדבר בצורה רצינית אם היו רוצים שיבינו את ההקשר.לדעתי לקומדיה אין גבולות. קומדיה היא יצירה ספרותית, ספרות היא משהו שאין מוגבלות עליו. אך כמו כל דבר בעולם, זה תלוי. תלוי בדרך שמשתמשים בה, לקהל לו היא מוצגת, והנושא. ישנם המון נושאים רגישים, עצובים ומחרידים. אינסוף סיטואציות נוראיות מתרחשות עכשיו, פעם, ועוד יתרחשו.

לי ולאינספור אנשים קראו לא מעט דברים נוראיים. שלא נכתוב על מה שעוד מצפה בעתיד. ואיכשהו, מסתכלים אחורה, וצוחקים. כי זה מצחיק. והכל מצחיק. גם מה שעצוב, הוא מצחיק. ובכל דבר אפשר למצוא משהו לצחוק עליו, להתבדר ולהשתעשע איתו. הכל קומדיה אחת, משותפת. גם טרגדיה היא קומדיה. וקומדיה היא אכן טרגדיה. טרגדיה נוראית, וזה הרעיון העיקרי של הקומדיה. קומדיה נמצאת גם בדברים הכי טרגיים. והכל יחסית.

אז פעם הבאה שתראו סרט קומי או ספר, או כל דבר אחר מצחיק, אם תרצו, נסו להבין מהי הביקורת או הרגש הטרגי העומד מאחורי הפנים המחייכות. ובכל אופן, תרבו בצחוק ובחיוך, גם כשקשה לפעמים, מסתכלים על העבר וצוחקים, ובעתיד נהיה כבר יותר טוב.