אין לי כוח, אין לי זמן לזה, אין לי חשק לסדר, כבר התרגלתי לבלאגן. אלה משפטים קבועים שאני שומעת מאנשים שיודעים שהם צריכים לעשות סדר יסודי אבל פשוט לא מסוגלים.

אני מבינה אותם, ביום יום יש לכולנו המון דברים לעשות. ואיך נאמר את זה יפה? סדר הוא ממש לא בראש סדר העדיפויות. ועדיין אני מאמינה שהסדר עוזר לנו בכל כך הרבה מובנים בחיים ששווה להשקיע בו לפחות פעם בשנה (אם לא יותר).

אבל רגע לפני הכל, אספר לכם שאני ארבל אורפז, בת 26 ואני מסדרת בתים. למעשה אני מגיעה לבתים של אנשים ועוזרת להם לעשות סדר בחפצים (כן, אני אשכרה נהנית מזה). אפשר לומר שכבר שמעתי את כל התירוצים והקשיים ככה שיש לי כבר בשלוף את כל הפתרונות.

קבלו את שלושת הפחדים הראשונים והנפוצים ביותר מסידור הבית:

  1. לא יודעים מאיפה להתחיל. כשהערימות מסתכלות עליכם מכל עבר זה מעורר תחושת לחץ וחוסר מסוגלות. הפתרון שלי: להתחיל בקטן, לבחור קטגוריה אחת (למשל ניירת) ולהחליט מה שומרים ומה אפשר לזרוק.
  2. לזרוק משהו שאולי תצטרכו בעתיד. זו הסיבה מספר אחת לעומס של חפצים בבית, כי פשוט משאירים יותר מידי. הפתרון שלי: לחשוב ריאלי, מתי יצא לכם להשתמש בזה? מה הסיכוי שתשתמשו בזה שוב? והאם יש לכם אפשרות להשאיל את זה ממישהו במידת הצורך במקום שזה יהיה בבית שלכם?
  3. תחושת ייאוש שהבלאגן גם ככה יחזור. אם הבלאגן חוזר אז למה להתאמץ ולהקדיש זמן לסדר אותו בכלל? הפתרון שלי: בית שחיים בו הוא בית שמתבלגן. ואם זה לא ככה, אז יש כאן משהו חשוד. תפרידו בין סידור הבית בשגרה (להחזיר חפצים למקום) ובין לארגן את הארונות וליצור מקומות אחסון קבועים.

בפעם הבאה אספר לכם על עוד שלושה פחדים מאוד מוכרים בהקשר לסדר, אבל כאלה שמגיעים ממקום יותר רגשי. בינתיים ספרו לי כאן בתגובות, לאיזה מהם הכי התחברתם? ומה אתם עושים כדי להכניס את עצמכם למצב פעולה על אף הקושי?